תקציר המבוא:

אודות המחבר

בהקדמה אין תיאור של חיי המחבר בתקופת השואה, אך היא מכילה חומר רב על ילדותו של המחבר ועל חיי קהילתו בתקופה שלפני המלחמה.

המחבר נולד ברוסיה הלבנה בפלך מוהילב, למד בישיבת אביו בעיר זכרינא, ובהיותו בן ט"ו הלך ללמוד בישיבת וולוז'ין. לאחר המלחמה עלה לארץ ישראל. (ראה קורותיו בזמן המלחמה בהקדמה לספרו הדעה והדיבור).
המחבר מאריך בתיאור בית הוריו ויחוסם.

המבוא:

(עמוד 3)
ה ק ד מ ה

עמ"י עש"ו

יאמרו הגאולים והפדוים "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" ; הגאולים משחת הסוביטי והפדוים ממות הנאצי יחדיו ירננו אל א-ל חי, פודם ומצילם.

ואני כאחד מהם, אשר גבר עלי חסד ואמת ה' להצילני ולהביאני עד הלום, בעמדי בשער ספרי זה, אשר גם הוא כמני "אוד מוצל מאש" ואבדון (כי היה בידי הסוביטים ויצא בשלום), עומד ותמה, ושואל א"ע : "במה אכף לאלקי מרום, במה "אקדם" ובמה אתחיל"?

ועולים על רעיוני דברי המשנה: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" ודברי הגמרא: "מאי בגנות, רב אמר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ושמואל אמר עבדים היינו לפרעה" (פסחים קט"ז). ונפלאים המה דברי שמואל, למה לא להתחיל "מתחלה עובדי ע"ז"? הרי אם החליטו רבותינו: "מתחיל בגנות", כדי שנכיר היטב את חסדי ה' עמנו, - אז כל מין גנות, שאנו מוצאים באבותינו (שנהפך לשבח בחמלת ה' עלינו), כדאי להזכיר בליל ההודאה, ובפרט שעבודת אלילים גרועה מעבדות וקדמה לה אצל אבותינו בזמן, ולמה לא להתחיל ב"מתחלה עובדי ע"ז"? וא"ת, שאין לה שייכות לסיפורי יציאת מצרים? יש ויש לה שייכות גדולה! שהרי מטרת יציאת מצרים מפורשת בתורה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", היינו הפרשת ב"י מגילולי מצרים והכנסתם תחת כנפי השכינה, והמתחיל ב"מתחלה עובדי ע"ז. . . ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" הוא משיב כענין לבן השואל: "מה נשתנה"?

ונראה, שס"ל לשמואל, שהפרישה מגילולי אבותינו וקבלת עול מלכות שמים עשינו בכוח עצמנו, שהרי אמרו: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג), ואין זה נכנס בתכנית ההלל וההודאה לה', משא"כ היציאה מבית עבדים, שלא היינו משיגים אותה בשו"א בעצמנו וכדברי בעל ההגדה : "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו . . . משועבדים היינו לפרעה במצרים", ולכן אמר להתחיל מ"עבדים היינו".

אבל לרב שיטה אחרת בזה, היינו, שאע"פ שאברהם הכיר בעצמו את בוראו ונטע את האמונה האמיתית בלב יצחק בנו, והוא - בלב יעקב, וג' עמודי עולם אלה השתדלו להפיצה בעולם ולגייר גרים, - לא נשרשה האמונה הזאת בהם ובזרעם אחריהם עד עולם ולא נשארה "מורשה קהלת יעקב", - אלא בעזרת ה', וכאמרם ז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו" (שבת ק"ד). וכן נאמר באברהם, שלאחר ששאל, וכי אפשר לעוה"ז בלא מנהיג? - הציץ עליו הקב"ה ואמר לו, אני הוא בעל העולם (ב"ר פל"ט), הרי שה' הי' בעזרו לצאת מתוך האפלה. כן צוה עליו לצאת מארצו וממולדתו ומבית אביו (כדי להקל עליו את הפרישה הגמורה מגילולי בית-אביו ומנימוסי ארצו ומולדתו) וללכת אל ארץ כנען, "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה" (דברים י"א). ומלבד כל אלה כרת עמו ברית עולם "להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך" (בראשית י"ז). והיא שנויה ליצחק ומשולשת ליעקב. ולולי ה' שהי' לו ולנו לעזר ולסעד ולולי הברית והחסד, שכרת עם אבותינו, - א"א היה לאיש א' או אפילו למשפחה שלמה "לשחות נגד הזרם" ולהחזיק מעמד באמונת ה' ובשמירת "דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" בתוך עולם מלא של השחתה ואלילות; הלא תראה, שחנוך, מתושלח, נח, שם ועבר ועוד ידעו את אלקי אמת ועבדוהו (רמב"ם פ"א מה' עכו"ם ה"ב), ואעפ"כ לא נשארו בניהם אחריהם עובדי ה', וכן לא נשאר איש באמונת ה' מ"הנפש אשר עשו (אברהם ושרה) בחרן", כי נסחפו הם או בניהם אחריהם בזרם הכללי וילכו אחרי ההבל ויהבלו. נמצא שהפרישה הגמורה והמוחלטת של אבינו הראשון (ומה גם של אבותינו במצרים) מאלילות היתה רק בעזרת ה', והוא שנאמר: "כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען" (יהושע כ"ד) ; הרי שהוא יתברך "לקח" אותו מעבר הנהר והוא "הוליך" אותו בכל ארץ כנען, כדי להוציאו מארץ טמאה ולנטוע אותו בארץ הקודש. וכן דורש בעל ההגדה : "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", וכן מבואר ברמב"ם שם ה"ג, שבמצרים היה "העיקר ששתל א"א נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לא"א שלח אליהם את משה" וכו'. וממילא צריכים אנחנו להודות לה' על הגאולה הנפשית עוד קודם לגאולה הגופנית ולהתחיל מ"מתחלה עובדי ע"ז . . . ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו". וכן אנו נוהגים להתחיל ע"פ פסקם של הרי"ף והרא"ש.

וגם אני לא הייתי יוצא ידי-חובתי בהודאה לה', המתחלת ב"עבדים היינו" אצל הסוביטים או לקוחי-למות

(עמוד 4)
בכיבוש הנאצים ימ"ש (כאשר עשיתי בההקדמות לספרי "הדעה והדבור" ח"ב ולביאורי "אזנים לתורה" בראשית ושמות), אלא עלי להודות לה' על אשר לקחני "מעבר הנהר", מארץ מולדתי, שאור התורה כבר נדך בו אז, ונתן לי חשק ועוז לנדוד ולגלות למקומות התורה, לשקוד על דלתותיה ולחדש בה חידושים ולקובעם עתה בדפוס בעיר הקודש ירושלים תוב"ב. עלי להתחיל מ"בתחלה" . . . מאיזו מדינה נולדתי, מאיזה מקום "לקח" אותי ה', מהסכנות שארבו שמה לנשמתי ותורתי, וכמה גדולה זכות אבותי, שעמדה לי להנצל מהן ולבוא עד הלום.

נולדתי ברוסיה הלבנה (פלך מוהליב), החבל שבו נפגשו "צפון" (תלמידי הגר"א זצ"ל מוילנא) ו"דרום" (תלמידי הבעש"ט זצ"ל) ונגשו למלחמת הרוח. וקנאת סופרים זו רבתה חכמה : המרכז בשקלוב דאג ללימוד התורה ופתח בחבל ההוא כמה ישיבות (אשר היותר גדולה מהן הייתה בשומיאץ בראשותו של הגאון ר' יום-טוב ליפמן זצ"ל אב"ד דשם), והמרכז בליאדי דאג ללימוד החסידות ולנטוע י"א ואמונת חכמים בין המון ב"י. זה היה בימים הטובים ההם, אבל בימי ילדותי לא נשאר כבר זכר ממלחמת מצוה זו: הפרושים והחסידים שם החזיקו אמנם כ"א בנוסח התפלה של אבותיהם, אבל ההתחרות פסקה, הישיבות נסגרו והנסיעה אל האדמו"ר נשארה נחלת יחי"ס. הילדים למדו עוד בחדרים ובעלי הכשרון הגיעו אפי' להתחלת גמרא, אבל באין ישיבה אפילו קטנה בכל החבל לא יצא אף א' לתלמוד והוראה מן אלף הנכנסים למקרא. הרבנים היו מן הדור הישן או מ"תוצרת חוץ", ממקומות התורה, שהי' רחוקים מאד (מצד א' גבל החבל עם רוסיא הפנימית, ומצד שני עם - אוקריינא). הנערים הלכו מן החדר ישר "אל החיים", למדו אומנות ורוכלות, וה"מאושרים" - בעלי המרץ והכשרון - יצאו לחפוש להם "פרנסות טובות" ברוסיא הפנימית, שאסור היה ליהודי "פשוט" ללון שם אף לילה א' (רק ל"חיילי-ניקוליי", לסוחרים גדולים ולבעלי אומנות מדופלמים התירו בקושי את הישיבה שמה) ויתחפשו כגוים וילמדו את מעשיהם, ושבו (ע"פ רוב מאונס) עם כסף בכיסם, אבל בלא תפילין בראשם ובלא ציצית בבגדיהם; בעלי הכשרון והיכולת פנו עורף אל התורה וישימו אל ההשכלה את פניהם.

ומי מלל לי ומי פלל, שאצא מן הכלל של הסביבה ההיא אל הישיבות הגדולות ללמוד תורה? שאהי' מורה הוראה בישראל בקהלות גדולות וחשובות, עוסק בעניני הישיבות והצבור ולוחם מלחמת הדת? שאזכה לחבר חיבורים בהלכה ואגדה ולהפיצם בישראל? מי עשה זאת ומי פעל זאת? הלא רק בחמלת ה' עלי "לקחני מעבר הנהר" ויולך אותי למקומות התורה, ונתן בלבי אהבת תורה ושקידה על דלתותיה, לעסוק בדברי תורה ובהחזקתה. והנני מתחיל להודות לה' מ"מתחלה" ועד סוף, כי מנעורי עד היום הטה אלי חסד ושמרני מן היצר של ההשכלה, שפגע בי, ומן הבולמוס של עשירות ומשאר הסכנות, שארבו לנפשי בארץ מולדתי, - דוקא מפני הכשרון והמרץ, אשר חנני ה'.

אבל לא בצדקתי ויושר לבבי הפליא ה' לעשות עמי את כל החסדים האלה, אלא בזכות אבותי הגדולים והקדושים הגעני עד הלום, והנני לספר לדור מקצת מן המקצת מגדולתם בתורה ובמע"ט.

אאמו"ר הרב הגאון הצדיק בן-ציון זצוק"ל. שמש ברבנות בעיר זכרינא יותר מששים שנה, בן המופלג בתורה וי"א הר"ר יחזקאל זצ"ל מי שהי' "חתן המלך" הגאון ר' יהושע זעליג ליפשיץ זצוק"ל אב"ד דקלימוביץ ; נין ונכד להגאון ר' ישראל זצוק"ל אב"ד דשומיאץ, ממשפחת הגאון המקובל בעל "אור-ישראל" זצוק"ל הגאב"ד דשקלוב, ממשפחות המיוחסות בישראל "סנדרקעס" ו"קלמנקעס". אאמו"ר היה תלמיד מובהק להגאון ר' יום טוב ליפמן זצ"ל אב"ד ור"מ דשומיאץ, למד בישיבתו ונסמך להוראה ממנו. אאמו"ר הי' צדיק תמים בכל מעשיו וממש לא פסק פומיה מגירסא. את חידושיו בהלכה ואגדה הי' רגיל לרשום בקיצור על הגליונות של הספרים ואת מיטב דרשותיו - במחברות. אבל משהשתלטו הסוביטים על רוסי' נאבד שם הכל יחד עם ספריו וכל רכושו. כאשר עזבתי את החדר, יסד אאמו"ר ישיבה קטנה בזכרינא, שהתקיימה כחמש שנים; אליה נכנסו כמעט כל חברי לחדר וגומרי חדרים אחרים מהעיר ומעירות אחרות; למדו בה בשקידה כארבעים תלמיד; התלמידים שמחוץ לעיר "אכלו ימים" והיו שחיו על חשבון הוריהם. אאמו"ר זצ"ל הי' הר"מ והמשגיח והמדריך, ולא נהנה מזה הנאת ממון ולא כלום; משולחים לא שלח וכספים לא קיבץ. היה לו כח הסברה נפלא והי' מגיד שיעורים לפני בע"ב ואפילו ההמון הי' מקשיב ומבין. פעם התקשתי להבין מפי קדשו סוגיא חמורה ויאמר אלי : כדי להבין ולהשכיל בדברי תורה צריך לבכות ב"והאר עינינו בתורתך" . . .

הוא זצ"ל הי' באמת בוכה בתפילותיו ודרשותיו, בוכה ומבכה את קהל שומעיו (שאהבו אותו אהבת נפש) ובפרט בימי הרחמים והסליחות. ודכירנא כד הוינא טליא, כשהקהל היה רואה את אאמו"ר עולה על הבמה בליל יוה"כ אחרי "כל נדרי" להקריא לפני הצבור "אשמנו" ו"על חטא" (כך היה מנהגו), הי' הרבה מן העם מתפרצים בבכי; טרם שפתח את פי קדשו. כדי להלהיב את בני ישיבתו לשקידה הי' מרגלא בפומיה לספר בשם רבו הגאון ר' יום טוב ליפמן זצ"ל, שיש בתלמידים סימני טומאה וטהרה, כמו בבצים, שאם ראשה א' חד וראשה א' כד - טהורה היא, וכן תלמיד, שראשו "חד" ומפולפל ומושבו "כד", שהוא יושב על מקומו ושוקד על דלתי התורה, - זה יהי' לגדול בישראל. אבל ביצה, שב' ראשיה כדים או ב' חדים - הרי זו טמאה. וכן בתלמיד, אם ב' ראשיו חדים. מוח חריף לו, אבל אינו יכול לשבת זמן רב וללמוד, ובכל עת הוא מוכן לקום, כמו היושב על דבר חד - אין זה
(עמוד 5)
סימן שיהי' גדול בישראל. כבן ט"ו יצאתי לולוזין ואחרי באו לשם עוד ב'-ג' מחברי, אבל לא לנו ביקרא של תורה וכעבור זמן מה יצאו לרוסיא הפנימית. למסחר ולפקידות. אז בטלה הישיבה בעירי מאפס תלמידים חדשים. השפעת אאמו"ר על בני עירו בתורתו וצדקתו ודרשותיו, החוצבות אש דת, היתה כבירה ויעבדו בני עדתו את ה' כל ימי חייו.

אמי מורתי הרבנית חיענא בת הרב הגאון המקובל ר' חיים שארין זצוק"ל בעל ה"דברי-חיים" על ה' חומשי תורה, בהרב הגאון ר' אברהם יואל זצ"ל אב"ד דזכרינא, בהרב הגאון ר' דוד זצ"ל, בהרב הגאון ר' פינחס זצ"ל ולמעלה בקודש מגדולי ישראל (מפי ש"ב הגאון הצדיק ר' אברהם יואל שארין זצ"ל, שנקרא ה"עילוי מפלטבה", ר"מ דזוויהל, שמעתי שמוצאה של משפחת אמי היא מאיש הפלא, ציס"ע ר' ליב שרה'ס זצוק"ל, ומכאן שם המשפחה שארין, היתה מחוננת בכשרונות גאוניים ולמדה הרבה תורה, ששמעה מפי אביה הגדול כשהוא לומד והיא מאירה לו באליתא (מפני עניותו לא הי' נרות מצויים בביתו) עד שאמרו עליה, שהיא יודעת "לבחון רבנים". והיתה מתבלת את דבריה במאמרי חז"ל. בימים ההם לא היו רופאים ואפילו חובשים מצויים ברוסיא בעירות, ולחולה מסוכן היו מביאים בשכר גדול רופא מהעיר הגדולה. אמי ז"ל, בעלת הכשרון והמרץ, למדה לשמש את החולים ואפילו לרשום רפואות מצויות שלמדה מפי הרופאים הבאים, והיא היתה החובשת והמילדת היחידה בעיר ועשתה הכל חינם אין כסף, וממילא הי' מטרידים אותה יומם ולילה על כל דבר אפילו קל הערך, ולילה לילה היתה ישנה רק שעות מספר, כי היו קוראים אותה ליולדת או לתינוק הבוכה. - השכירות המצומצמת לא ספקו למשפחתנו הגדולה, ולפיכך פתחה אמי ז"ל חנות ובכלל סחרה בכל מיני סחורות, שהאכרים היו מוביאים אל העיר למכור, ומזה הרויחה לא רק על פרנסת הבית, אך גם להחזיק את הבנים בישיבות ולהשיא את הבנות לתלמידי-חכמים, לבחורים היותר מצוינים שבישיבות הגדולות, והחזיקה אותם ואת משפחותיהם על "שולחנה" עד אשר נתקבלו לרבנים ונסתדרו. כאשר הסתדרו כל בניה וחתניה ולא הי' צורך לשלוח כסף לולוז'ין וסלובודקה, והיא ואאמו"ר הורגלו בחיי צנע, וההכנסה היתה יתירה על ההוצאה, - עמדו ועשו מעין "הכנסת אורחים" בביתם וכל העניים, המכתתים רגליהם מעיר לעיר (מספרם הי' בעת ההיא לא קטן) היו מאוכלי שולחנם, ואמי ז"ל היתה בעצמה מבשלת להם את הארוחות.

דור ישרים כאלה נתברך וכל בניהם וחתניהם הי' ת"ח ומורי הוראה בישראל; הבכור הוא אחי הרב הגדול בתו"י מוהר"ר יהושע זעליג זצ"ל, הי' שו"ב בזכרינא ואח"כ נתקבל במקום אאמו"ר לרב בעיר הנ"ל. (בניו, כולם בני תורה, נשארו ברוסיא, א' מהם המופלג מ' נטע, שמסר נפשו על שמירת השבת נמצא באה"ב וא' המשכיל ומלומד מ' יואל - בא"י) ; השני הרב הגאון המצוין בחריפות ובקיאות בכל חדרי תורה מוהר"ר יואל זצ"ל הי' מותיקי תלמידי הנצי"ב והגרח"ס זצוק"ל והי' שקדן נפלא והמית א"ע באהלי תורה, אב"ד דצריצין (סטלינגרד) וסטויפצי בליטא (חתן הגאון הנודע ר' אברהם יצחק משכיל לאיתן אב"ד דחסלביץ וסטויפצי). חיבר ספרים : "משכיל ליוסף" ו"מלכי-צדק", שנשמדו בידי הנאצים ימ"ש (בניו - בני תורה : אהרן, משה וחיים וחתנו הרב אהרן לפידות - באה"ק) ; השלישי המופלג בתורה הר"ר ישראל דוד ז"ל נתבקש בישיבה של מעלה בהיותו רך בשנים ולומד בישיבת סלובודקה ושם מנוחתו כבוד; ובנם הקטן הוא המחבר, אבדל לחיים טובים אני ורעיתי מ' שרה מרים בת הגאון האמיתי רשכבה"ג מרן ר' אליעזר גורדון זצוק"ל אב"ד ור"מ ומיסד הישיבה הגדולה בטעלז. לבתם הבכירה הצדקת מ' רחל ז"ל לקחו לחתן את הרב הגאון ר' אהרן וואלקין זצוק"ל, שנתפרסם אח"כ לגאון גדול ואדיר בחיבוריו היקרים : בית אהרן על כמה מס' הש"ס, זקן אהרן ב"ח שו"ת חושן אהרן על תו"מ, סביב ליראיו על היראים. ומצח אהרן ב"ח על דרוש. כהן ברבנות בהרבה עירות ולבסוף הי' הגאב"ד דפינסק והגליל. (בניו הגאון ר' חיים ר"מ בולוזין - חתן הגאון ר' יעקב שפירא אב"ד ור"מ דשם - והגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל אב"ד דאנטופול נרצחו בידי הנאצים ימ"ש, ויבדל לח"ט הרב הגאון ר' שמואל דוד שליט"א אב"ד דלוקטש (וכעת בברוקלין). את בתם השני' מ' איידא ע"ה נתנו להרב הגאון מוהר"ר יוסף נחמי' גולדמן זצ"ל שהי' רב בקיברטי ומילוסלוביץ (בניהם נשארו ברוסיא ורק א' הנכבד מ' חיים יצחק - באה"ב) לבת השלישית מ' ראסיא ז"ל לקחו לחתן את הרה"ג ר' נטע צרניאק זצ"ל אב"ד דדמיטרובקה (הם ובניהם נרצחו בידי הנאצים ימ"ש).

ונתקיים בהורי, אנשי השם, המקרא: "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך", כי בזכותם ת"ל כל בני למודי ויראי ה', כולם גדלו ונתחנכו בישיבות ונסמכו בסמיכת חכמים ומהם גדולי תורה ומרביצי ומקיימי תורה, ה"ה בני הבכור הרב ר' אלחנן שליט"א אב"ד דזלודוק וכעת בירושלים עיה"ק; הרב ר' אליעזר שליט"א ממנהלי ישיבת טלז בקליוולנד; הרב ר' ברוך שליט"א רו"מ בישיבה הנ"ל, הרב ר' בן-ציון שליט"א בחיפה והרב ר' ישראל שליט"א ר"מ בישיבת פתח-תקוה. ועתה יאמר נא ה': "מעתה ועד עולם", שתהא התורה מחזרת על אכסניא שלה "עד עולם".

השם "מאזנים למשפט" (שיש בו אגב אותיות שמי) מראה, שהרשות לעיין בכף מאזנים גם לקורא ולהוציא לאור משפט, אחרי שעיניו תחזינה מישרים במאזני השכל הישר, בלי דעה קדומה. והנני מסיים במה שפתחתי, בהודאה לה' על כל תגמוליו עלי ועל אשר שם חלקי בין יושבי בית-המדרש ונתן לי כח ועוז להתגבר על כל המפריעים אותי מלימוד התורה, של אופי פרטי ושל אופי ציבורי, שהרי צרות רבות ורעות עברו על דור עני זה:
(עמוד 6)
עלילות, פרעות, גזירות על גזירות (שכונתן היתה להכרית אכל מפי הגולה הדויה או להעביר את ב"י על דתם ואמונתם ולמרר את חייהם, כמו הגזירה על בתי הת"ת, על השחיטה וכו'), ב' מלחמות איומות בהיקף עולמי, גירושין של המוני בית ישראל ממקומות מגוריהם לערבות סיביר וכדומה, נדודים מפאת המלחמות, ועל כולם - הטבח הנורא של ששת מיליונים יהודים ע"י הנאצים ימ"ש, מלחמת השחרור של אה"ק, המלחמות על קדושת השבת, על החינוך המקורי לבנים ולבנות, על שחרור הבנות מגיוס, - צרות רבות ורעות, שלא נשמעו אפילו בימי הביניים. וה' חנני בלב רגש ותמיד נספחתי אל מחנה המצילים והמגינים על עמנו הנדכא ועל תורתו. למטרה קדושה זו הקדשתי את רוב שעתי, ומצינו ליהושע שאמר : "אדני משה כלאם", וחז"ל שמו בפי יהושע: "הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם". הרי שעבודת הציבור עושה ח"ו כליה בעוסקיה... לולא ה' שהי' בעזרתם, ולמרות כל אלה "קבעתי" לי עתים לתורה ועניתי לשואלי דבר הלכה ות"ל חברתי חיבורים בהלכה ואגדה, תורה מתוך הדחק, מתוך נדודים וטלטולים, בין גזירה לגזירה, ובין מלחמה למלחמה (תשובה אחת כתבתי בתוך המלחמה, כשמטוסי קרב טסו על ראשי וזרקו פצצות). וגם בחיי הפרטיים עברו עלי בעוה"ר תלאות ומחלות קשות ל"ע (גם את הספר הזה אני גומר בין ניתוח בעין אחת לניתוח בשניה - ה' ישלח דברו וירפאני וישיב לי מאור עיני כבתחילה - ולפי שקשה עלי הסידור לא נכנסו אל ספרי זה כמה תשובות וח"ת). ומצינו לאביי שאמר (עירובין ס"ה) אי אמרה לי אם קריב כותחא (אפילו ציווי עבודה קלה - רש"י) לא תנאי (לא הייתי שונה כמו ששניתי שם,) ורבא אמר אי קרצתן כנה לא תנאי. ומה נענה אנן, שצרות רבות עברו ראשנו, אבתרייהו? הלא רק בחסדי ה' עלי ובזכות אבותי זכיתי למה שזכיתי. ועל כולם יתברך ויתרומם שמו הגדול, והנני מפיל תחינתי לפניו ית', שכשם שלמדתי תורה מתוך צרות הכלל והפרט, כך אזכה ללמוד תורה, בעינים פקוחות, מתוך הרוחה וישועת ישראל, ואזכה להוציא לאור את ביאורי "אזנים לתורה" על ויקרא, במדבר ודברים ושאר חידושי בהלכה ואגדה, אשר חנני ה', ועין בעין נראה בשוב ה' את שבות עמו וארצו והרמת קרן תורתו ע"י משיח צדקנו בב"א.